גמרא
פירוש
אוְנָהֲגוּ בְּנֵי כוּפְרָא אַגְרָא בִּשְׁעַת מְשִׁיכָה פַּגְרָא בִּשְׁעַת שְׁבִירָה אַטּוּ בְּמִנְהָגָא תַּלְיָא מִילְּתָא מִשּׁוּם דְּמַתְנִיתָא תַּנְיָא מִנְהָגָא.
אָמַר רַב עָנָן אָמַר שְׁמוּאֵל מָעוֹת שֶׁל יְתוֹמִים מוּתָּר לְהַלְווֹתָן בְּרִבִּית אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן מִשּׁוּם דְּיַתְמֵי נִינְהוּ סָפֵינָא לְהוּ אִיסּוּרָא יַתְמֵי דְּאָכְלִי דְּלָאו דִּידְהוּ לֵיזְלוּ בָּתַר שָׁבְקַיְיהוּ אֲמַר לֵיהּ אֵימָא לִי איזו גּוּפָא דְעוֹבָדָא הֵיכִי הֲוָה.
אֲמַר לֵיהּ הָהוּא דּוּדָא דִּבְנֵי מָר עוּקְבָא דַּהֲוָה בֵּי מָר שְׁמוּאֵל תָּקֵיל וְיָהֵיב לֵיהּ תָּקֵיל וְשָׁקֵיל לֵיהּ שָׁקֵיל אַגְרָא וְשָׁקֵיל פַּחֲתָא אִי אַגְרָא לָא פַּחֲתָא וְאִי פַּחֲתָא לָא אַגְרָא.
אֲמַר לֵיהּ כִּי הָא באֲפִילּוּ בְּדִקְנָנֵי נָמֵי שְׁרֵי לְמִיעְבַּד דְּהָא מְקַבְּלִי עֲלַיְיהוּ חוּסְכָא דִנְחָשָׁא דְּכַמָּה דְּמִקְּלֵי נְחָשָׁא בְּצִיר דְּמֵיהּ.
אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב חִסְדָּא וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבָּה בַּר יוֹסֵף בַּר חָמָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת גמָעוֹת שֶׁל יְתוֹמִים מוּתָּר לְהַלְווֹתָן קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד.
תָּנוּ רַבָּנַן דקָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד רָשָׁע קָרוֹב לְהֶפְסֵד וְרָחוֹק לְשָׂכָר חָסִיד קָרוֹב לָזֶה וְלָזֶה רָחוֹק מִזֶּה וּמִזֶּה זוֹ הִיא מִדַּת כׇּל אָדָם.
אֲמַר לֵיהּ רַבָּה לְרַב יוֹסֵף הָנֵי זוּזֵי דְיַתְמֵי הֵיכִי עָבְדִינַן לְהוּ אֲמַר לֵיהּ מוֹתְבִינַן לְהוּ בֵּי דִינָא וְיָהֲבִינַן לְהוּ זוּזָא זוּזָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות מלוה ולווה ח׳:י״א
סמ״ג מצוות לא תעשה קצ״ג
טור יורה דעה קע״ו:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה קע״ו:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קצ״ג
טור יורה דעה קע״ו:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה קע״ו:ג׳
ב רמב״ם הלכות מלוה ולווה ח׳:י״א
סמ״ג מצוות לא תעשה קצ״ג
טור יורה דעה קע״ו:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה קע״ו:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קצ״ג
טור יורה דעה קע״ו:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה קע״ו:ג׳
ונהגו בני כופרא [״בני הזפת״, כלומר, הספנים] שמשלמים אגרא [שכר] בשעת משיכה, פגרא [דמי שבירה] לוקחים בשעת שבירה. ושואלים: אטו במנהגא תליא מילתא [וכי במנהג תלוי הדבר], שאפשר לקחת מתי שרוצים ואיך שרוצים ואין הלכה בדבר? ומשיבים: משום דמתניתא תניא [שהברייתא שנתה] זאת — הרי זה מנהגא [מנהג כשר] ומותר. א אמר רב ענן אמר שמואל: מעות של יתומים מותר להלוותן ברבית, שכיון שהיתומים קטנים הם ופטורים ממצוות — אין איסור ריבית חל עליהם. אמר ליה [לו] רב נחמן: משום דיתמי נינהו ספינא להו איסורא [שיתומים הם אנו מאכילים להם איסור]?! ובלשון קשה הוסיף: יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקייהו [יתומים שאוכלים מה שאינו שלהם שילכו אחרי הנפטר שלהם]! אמר ליה [לו] רב נחמן לרב ענן: אימא לי איזו, גופא דעובדא היכי הוה [אמור לי, ידידי, גופו של מעשה איך היה]? כלומר, כיצד בדיוק שמעת את הדברים מפי שמואל? אמר ליה [לו] רב ענן: ההוא דודא [אותו דוד] שהיה שייך לבני מר עוקבא שהיו יתומים קטנים דהוה בי [שהיה בבית] מר שמואל שהיה משכיר אותו, תקיל ויהיב ליה, תקיל ושקיל ליה [היה שוקל ונותן לו, שוקל ולוקח אותו] שקיל אגרא ושקיל פחתא [היה לוקח שכר עבור השימוש בדוד והיה לוקח גם עבור הפחת] והרי בדרך כלל אומרים אנו: אי אגרא [אם נוטל שכר] — לא נוטל פחתא [פחת], ואי פחתא [ואם נוטל פחת] — לא נוטל אגרא [שכר] ואם לוקח שניהם הריהי ריבית. ואם כן רואים ששמואל התיר ליתומים לקבל ריבית. אמר ליה [לו] רב נחמן: משם אין ראיה, במקרה כי הא [כגון זה] — אפילו בדקנני נמי שרי למיעבד [בבעלי זקנים, באנשים מבוגרים, גם כן מותר לעשות] דהא מקבלי עלייהו חוסכא דנחשא, דכמה דמקלי נחשא בציר דמיה [שהרי הבעלים מקבלים עליהם את פחת הנחושת, שככל שנשרפת הנחושת פוחתים דמיה של הקלחת] וכיון שכך הרי משלמים השוכרים עבור פחת הניכר לעין, וכגון זה ודאי מותר. אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רבה בר יוסף בר חמא אמר רב ששת: מעות של יתומים מותר להלוותן באופן שהוא קרוב לשכר ורחוק להפסד. שכיון שאין זו אלא אבק ריבית — אין אנו מחמירים במקום יתומים. תנו רבנן [שנו חכמים]: עיסקה של שותפות שעבור בעל הכסף התנאים הם קרוב לשכר ורחוק להפסד — הרי המלוה רשע, שלוקח ריבית. קרוב להפסד ורחוק לשכר — חסיד, שמחמיר על עצמו שלא להגיע אף לחשש ריבית, אם קרוב לזה ולזה או רחוק מזה ומזה — זו היא מדת כל אדם, שנוהג לפי שורת הדין. אמר ליה [לו] רבה לרב יוסף: הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו [כספי יתומים איך אנחנו עושים בהם]? כלומר, מה עושים כדי לשמרם שלא יתבזבזו ויאבדו? אמר ליה [לו] מותבינן להו בי דינא ויהבינן להו זוזא זוזא [מושיבים אנו עבורם בית דין והם מחזיקים את הכסף ונותנים להם זוז זוז] לפי צרכיהם. אמר ליה [לו] רבה: והא קא כליא קרנא [והרי כך כלה הקרן, גוף הרכוש] באופן זה, ונמצא שאין אנו אפוטרופסים ראויים ליתומים, שלא נשמר רכושם כראוי. אמר ליה [לו] רב יוסף: מר היכי עביד [אדוני איך הוא עושה]? אמר ליה [לו]: בדקינן גברא דאית ליה דהבא פריכא [מחפשים אנו אדם שיש לו גרוטאות זהב], כלומר, זהב שלא נעשו ממנו חפצים ותכשיטים, ונקטינן דהבא מיניה [ואנחנו לוקחים, קונים, את הזהב ממנו] ואחר כך יהבינן להו ניהליה [נותנים לו אותו, את הזהב] בצורת עיסקה באופן שיהיה קרוב לשכר ורחוק להפסד. ומעירים: אבל דבר מסוים, חפץ זהב גמור — לא, דלמא [שמא] פקדון נינהו [הוא] בידי המחזיק, ואתי מריה יהיב [ויבוא בעליו ויתן] סימנין ושקיל ליה [ויקח אותו] ויימצאו היתומים נפסדים. ולכן משתמשים רק בדבר שערכו מובטח ושאין אפשרות שיילקח מן המחזיק אותו. על דרך זו של הבטחת כספי היתומים אמר רב אשי: תינח אי משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא [נניח אם נמצא אדם שיש לו גרוטאות זהב], ואולם אי [אם] לא משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא ניכלו זוזי דיתמי [יימצא אדם שיש לו גרוטאות זהב יכלו כספי יתומים]? — ונמצא שזהירות יתירה זו עלולה להביא אף היא להפסד. אלא אמר רב אשי כך עושים: חזינן גברא דמשפו נכסיה, ומהימן, ושמע דינא דאורייתא ולא מקבל שמתא דרבנן [רואים אנו אדם שנכסיו שקטים שאין ערעור על בעלותו עליהם, והוא איש נאמן, ושומע, מציית, לדין תורה ואינו מקבל נידוי של חכמים], כלומר, אדם שיודעים בו שמציית לדברי בית דין ברצון וללא צורך בכפיה, ויהבינן להו ניהליה בבי דינא [ונותנים לו אותם, את הכספים הללו בבית דין] כעיסקה שהיא קרובה לשכר מלהפסד, ומשקיעים את כספי היתומים בדרך זו שהיא בטוחה ומכניסה.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush